לפני הצילומים תכננתי לדבוק בעיקר בצילום חברים שלי, רציתי לצלם הרבה כאוס, סמים, בגדים מעניינים והתנהגויות חריגות, ריבים, צעקות ועוד. רציתי להיות עומדת מהצד באיזשהו מקום בשביל התחושה של המציצנות והשפיטה מהצד, להראות הצצה כביכול לתרבות שונה לגמרי עם סגנון חיים שונה. רציתי לגשת ולצלם אנשים מעניינים או מושכים את העין במיוחד שמעוררים פרובוקציה או להראות התנהגות מוזרה או מפחידה. חלמתי על פרוייקט ייחודי שלא נראה כמוהו בבית הספר ואפילו באופן כללי. רציתי להימנע משחור לבן בתמונות וכן להראות צבע עור וצבעוניות או חום אנושי כי בדרך כלל בצילומי פאנק לא מראים אנושיות, רק חייתיות ופרובוקציה והקצנה. רציתי להראות שונות אבל עדיין ליצור דרך הצילום חיבור עם המצולמים. לפני הצילומים באתי בראש מאוד מקובע של הדברים שאראה ואלו גם הדברים שחשבתי שאצלם. רציתי פרוייקט מופרע ולא שגרתי, שמעורר שאלות אצל הצופים, הזדהות או חיבור, רציתי שיגיעו להבנה מסוימת שהם לא מפחידים או מאיימים כפי שהם יכולים להיראות, רציתי להקצין את התרבות אבל עדיין להראות שהם רובם סך הכל ילדים וחברים ואחים. רציתי להתחבר עם אנשים ולהיות קרובה אבל רחוקה מהתרבות והמנהגים שלה כי זה לא סגנון החיים שמתאים לי. תכננתי לצלם מלחמות וסמים קשים, לבוש שלא רואים באף מקום ובעיקר להתחבר עם האנשים, להבין אותם. רציתי שהם יקבלו אותי ויכבדו אותי למרות שאני שונה מהם. הייתי בטוחה שאצא עם תמונות מפחידות שמזכירות עולם שלישי וטירוף. רציתי שאנשים יפערו עיניים כשהם יראו את הפרוייקט. שישאלו את עצמם איך הייתי מסוגלת להיכנס להופעות האלה ולא לפחד, ואני אדע שהם מקסימים ובני אדם כמוני. זה חיבור מיוחד עם המצולמים והתרבות שלהם.