'פיץ
בפרוייקט הגמר שלי בחרתי לעסוק בתרבות הפאנק ובעיקר בחברים הפאנקיסטים שלי.
הפרוייקט עוסק בחיים, בלבוש, בעגילים ובתרבות הלא שגרתית שהיא הפאנק- שסובבת בעיקר סביב שבירת כללים, מוסכמות ואנרכיה.
בחרתי לקיים את הצילומים בהופעות פאנק ברחבי הארץ- פאנק ישראלי. תרבות הפאנק מאוד לא שגרתית ועלולה לגרום לסלידה או רתיעה ממנה בגלל כביכול הסטייה מהנורמה.
הסטייל ואורח החיים הפאנקיסטי החל לרתק ולסקרן אותי כשהתחברתי עם בחור בשם ברודי, אותו הכרתי כשעבד במקום במרכז הכרמל שנהגתי לאכול בו הרבה. תחילה, נרתעתי מההתנהגות של ברודי וחבריו והם היו מוקצנים בעיניי. עם הזמן, למדתי לצאת רגע מהנעליים שלי ולהיכנס לעולם שונה לגמרי עם אנשים שונים ממני.
בחרתי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתחיל להצטרף לחבריי להופעות.
תחילה, נסענו יחד לתל אביב, הדבר הרתיע אותי מאוד וחשבתי שלא אחזור. חבריי התעקשו שאגיע שוב להופעה בחיפה והאירוע הסתכם באחת החוויות הטובות ביותר שהיו לי, ושם החלטתי שזה מה שאעסוק בו.
הפרוייקט שלי עוסק בפער והחפיפה בין להיות הצלמת של סצנת הפאנק ללהיות חלק מהתרבות הזאת, הקשר עם המצולמים, המוניטין שפיתחתי בקהילה ובעיקר הדברים שלמדתי על התרבות ובעיקר על עצמי. הפרויקט מראה את הדברים היפים, המלוכלכים, הטובים והפחות טובים שבפאנק ומספר סיפור של חברים שלי ובעיקר של בני אדם שונים ממני וכנראה גם מהקהל שלי.
את הפרוייקט בחרתי לצלם עם פלאש ורובו בצבעים קרים באווירת הלבוש הפאנקיסטי וכחלק מתחושת המציצנות והשפיטה שהם חווים. הלכתי למספר הופעות, אליהן לקחתי מצלמה, אגש לאנשים, אצלם חברים וכו. בחרתי להתמקד בעיקר בביגוד, בעגילים ובהווי החיצוני של האדם אותו אני מצלמת בשביל להראות יופי שהוא אחר ולא שגרתי.
הפרוייקט מאוד קרוב לליבי, כמובן משלב את חברים שלי, אך מעבר לכך, נוסף לי עוד חלק לאישיות והתחביבים שהיו לי ונחשפתי לעולם ומלואו. התמונות שלי לא נקיות ומושלמות. יש בהן פגמים ואנושיות ושוני.
נכנסתי לנעליים של המצולמים שלי כי פתאום בקבוצה גדולה של פאנקיסטים שבחברה שלנו נחשבת חריגה ולא נורמטיבית, אני הייתי החריגה.